גמישות מטבולית- אחד הביטויים שחזרו בכנס והמתארים את יכולתו של הגוף להגיב ולהסתגל למצבי קיצון אליהם הוא נחשף. הדוגמא המדוברת ביותר היא המעבר לשימוש בשומנים וחומצות קטו בעת דלדול הפחמימות.
מצד שני בואו נודה, אנחנו חיים בשפע של אנרגיה (עובדה שמתקשים להוציא יותר ממה שאנו מכנסים). עודף קלורי, כרוני, גורם לפעילות שלילית בתאי השומן ולהצית תהליכי דלקת והזדקנות, ודווקא צום נמצא כמעלה תפקוד אנטידקלתי ויכולת ריפוי של הגוף.
אוקי, הבנו, לגוף יש יכולת הסתגלות מדהימה, אבל מה הכי טוב לו? קבלו כמה דוגמאות:
✔️דיאטה עתירת שומן (קטוגנית) הוכחה כיעילה במחלות מסויימות (בהרזיה לא ממש), אולם רבים מתקשים ליישמה לאורך זמן. לצד יתרונותיה כאמור, מחקרים אחרונים מראים אפקטים שליליים על חיידקי המעי החיוניים למערכת החיסון (כתוצאה מהעדר סיבים תזונה שהם למעשה פחמימות). בדיאטה זו שכיחים גם חסרים תזונתיים של מגנזיום ויוד החיוניים לתהליכים מטבולים רבים. אבל הגילוי המרעיש הוא סביב כך שדיאטה קטוגנית עלולה לגרום להפעלת יתר של הרצפטורים הקנבינואידים (CB1), כן אלו שמופעלים מקנאביס, כתוצאה מכך עליה בדחף לאכילת יתר (היפרפאגיה). אז האם להסיק ששומן זה רע ופחמימות זה טוב? ✔️עודף אנרגיה, ובמיוחד גלוקוז – אלו פועלים כמתג המעלה ביטוי גנים הקשורים לדלקתיות ומכבים גנים הקשורים לאריכות חיים. אז האם פחמימות זה השטן?
✔️תפריט עתיר חלבון – מעורר פעילות מוגברת של mTOR, המסלול אנבולי (בונה שריר) העיקרי, שלכאורה אנו מאוד רוצים. למה לכאורה? כי גם הפעלת יתר שלו תביא פעילות גנים שקשורה להזדקנות מואצת. אז מה לעשות להוריד חלבון?
✔️הורמון IGF – נחשב מהורמוני הגדילה החשובים לפיתוח השריר והעצמות, בגילאים צעירים נרצה הרבה ממנו, אולם בגיל המבוגר יש נטייה לחשוש מרמה גבוהה שלו, בטענה שכל מה שאנבולי מאיץ גם הזדקנות. אז איך שולטים בזה ומתי לדאוג?
ככה בשקט, בלי לשים לב, אנו גורמים ל*הזדקנות מואצת* של כל המערכות (ויש עוד דוגמאות רבות באורח החיים שלנו שמביאות לאותה תוצאה, מאמץ גופני, שינה, שעת אכילה וכו), וכשזה קורה באופן כרוני, התוצאה הסופית: "סניסינס" (יותר תאים מסיימים את חייהם) שזה בעצם תיאור קלאסי להזדקנות המערכות שלנו (ואגב, זה מתחיל מגיל צעיר מאוד). מה לעשות עם כל אלו? יש והרבה!
ובדרכי חזרה מהכנס, אכתוב לכם על הפתרונות שהוצעו ונעלה בימים הקרובים.
השארת תגובה