המושג קריז או דחף בלתי נשלט מוכר יותר בהקשר של שימוש בסמים ובאלכוהול, מה שמחייב את החברות היצרניות להדפיס על המוצר הערת אזהרה מפני שימוש יתר. מחקרים אחרונים מראים שרכיבי מזון מסויימים עלולים לגרום לתסמינים דומים, ספויילר- ייצרניות המזון אינן מציינות זאת, אבל אולי גם אתם מכורים שאינם מודעים לכך?
הסצנה מהפרק האחרון בהישרדות 2019 בה נראית אירה דולפין מחסלת כמויות שוקולד מסחריות היתה ללא ספק ביטוי לקריז שכזה. התחושות אותן ביטאה בעקבות זאת (חדות, אנרגיה, מצב רוח ועוד), נגרמו כתוצאה משינויים ביוכימיים המתרחשים במרכז העונג במוח כתוצאה בתגובה לשחרור חומרים כמו דופמין ואופיואידים (חומרים דמויי אופיום) שגורמים לתחושת ה-High והפחתת כאב מיידים ומפעילים את מערכת התגמול במוח. התחושות הללו מלמדות את המוח להתאהב בחומרים הללו, אך גם להגדיל את הסיכון להתמכר אלהם.
הריגוש עולה מעצם הציפיה לאכילה, ובדקות לפני אכילת מזונות כאלה רואים עליה בהפרשת דופמין במוח.
האם יש הגדרת להתמכרות למזון?
על אף שאין משהו רשמי לכך, סקירת מחקרים גדולה שפורסמה לאחרונה הראתה כי ישנם מספיק ממצאים התומכים באבחנה "התמכרות למזון" במיוחד בכל הקשר למזונות העשירים בממתיקים מוספים ושאר רכיבים מזוקקים וחלק מהאנשים יפתחו “refined food use disorder “
What Is the Evidence for “Food Addiction?” A Systematic Review
מרבית המחקרים בסקירה זו דווחו על תסמינים הקשורים לשינויים נוירולוגים וחוסר שליטה. תסמיני התמכרות (אי נוחות, עצבנות, רעד, שיבוש תפקודי = קריז) למזונות בעלי טעימות גבוהה, לעיתים משתלבים עם דפוסי אכילה כמו הגבלת אכילה / זלילה.
חלק מהמחקרים העריכו את רמת האובססיביות, הישנות התסמינים, וכן את הפגיעה הסוציאלית שהם עלולים לגרום וכמובן את הסיכון שבצריכתם. הממצאים מראים כי קיימות מספיק ראיות לפיהן **רכיבי מזון מסוימים עלולים לעודד התמכרות ויש לציין את נוכחותם על גבי מוצרי המזון** ובכך לאפשר לצרכן לבצע בחירה מושכלת יותר.
אבל למה בכלל אנשים מגיבים לעיתים בהתקפי זלילה אחרי דיאטות כאסח/ הימנעות ממושכת מאכילה?
הגוף שואף לשמור על משקלו בנקודת האיזון שלו (set point) ולצורך כך פיתח מנגנוני הישרדות שמקשים עלינו לרזות מהר. אין יותר הישרדות מזה….
- גורמים נוירוביולוגים:
-מאזן קלורי שלילי המביא לירידה במשקל גורם לדלדול ברקמת שומן וכעת זו מפרישה פחות לפטין (הורמון שובע) דבר שמעודד חיפוש מזון.
-גודל מנות קטן מדי – לא מפעילות מספיק לחץ על דפנות הקיבה ולא משדרות שובע למח, כתוצאה מכך הורמון הרעב (גרלין) נשאר גבוה ואנו נחפש מזון בתדירות גבוהה.
-ארוחות דלות בחלבון- מעוררות חיפוש מזון בלתי פוסק עד להשלמת כל החומצות האמיניות של החלבון. חלבון משביע כי גורם להפרשת הורמוני שובע ( GLP1, CCK, PYY) מפחית גרלין).
אגב, צום ממושך (=כל מה שמתחת ל- 500 קק"ל ביום) עלול לדכא את הרעב כפי שקורה באנורקסיה, וכך גם תפריט דל פחמימות כפי שקורה בדיאטות קטו [מדובר בשני מנגנוני פעולה שונים].
- גורמים פסיכולוגים:
-סיפוק ייצרי, כלומר תאוותנות אכילה (הדוניזם), או אכילת פיצוי רגשי, או אפילו רעב- מנטלי – מעצם ההימנעות עצמה – כל אלו עלולים לגרום להבשלת פרץ זלילה.
אז במקרה של הישרדות היה שילוב בין הרעבה וחסרים לבין אכילת מזונות המפעילים את מערכת התגמול במוח, וזה השילוב הקטלני ביותר. כמובן נטייה התמכרותית היא אישית ויש לקחת בחשבון הבדלים בינאישיים.
אז בפעם הבאה שאתם נמנעים מדי, או מנסים לאכול קובית שוקולד וכל החפיסה נעלמת, תבדקו את עצמכם….
: What Is the Evidence for “Food Addiction?” A Systematic Review
השארת תגובה