בעיית עודף המשקל הוכרזה כמגפת המאה ה- 21 והיא קשורה בעליה משמעותית בתחלואה כגון סוכרת ומחלות לב. בעוד צמצום הכנסה קלורית היא האסטרטגיה המיידית והמהירה יותר בהפחתת משקל, עפ"י רוב איננה מוצלחת לאורך זמן ועובדה שמעל 90% מחובבי הדיאטות חוזרים למשקלם בתוך שנתיים- לא ממש מעודד, אה?
מאידך, הגברת הפעילות הגופנית הנה אפשרות יעילה להגברת ההוצאה הקלורית, אולם מסתבר שפעילות גופנית ללא צמצום קלורי לא מביאה לירידה משמעותית במשקל. מחקרים אחרונים הראו כי ביצוע פעילות גופנית לצד אכילה לפי ההרגשה והצורך האישי הביא לירידה מסויימת במשקל בגברים אך לא בנשים. מכך עולה כי לפעילות הגופנית יש השפעה שונה על איבוד המשקל בין המינים, וזה כנראה בשל השפעות שונות על ההורמונים המווסתים את התיאבון ואיתם את כל המאזן הקלורי.ירידה במאזן הקלוריות ובמיוחד צמצום במסת השומן מעביר מסר למוח לחידוש האכילה, בעוד עליה במאזן הקלוריות ו\או במסת השומן תדכא אכילה.
קיימים הורמונים בעלי השפעה קצרת טווח האחראים על תחילה וסיום הארוחה וקובעים את תדירות וגודל הארוחות והאינטראקציה בינהם היא שתקבע אם נזחל או נרוץ למקרר. אז מיהם ההורמונים הללו והאם הם בעד או נגד אכילה?
- גרלין- ההורמון מעודד האכילה העיקרי המופרש מהקיבה וגורם לרעב בטווח המיידי בין ארוחה לארוחה.
- PYY- הורמון שובע האחראי על גודל המנה וסיום הארוחה. פועל על ויסות בטווח הקצר, אך חסר שלו מביא לזלילה לא מבוקרת ולעליה במסת השומן לטווח הארוך.
- אינסולין ולפטין- הורמוני שובע המווסתים את הצריכה הקלורית ואת גודל מאגרי השומן ע"י דיכוי האכילה בטווח הארוך ולא מארוחה לארוחה. כשרמתם יורדת הרעב מוגבר. כאשר רקמת תופחת הפרשת תוגבר ויאותתו למוח על שובע ותרד רמת האכילה בכדי לשמור על המשקל. באופן פרדוקסלי, באנשים שמנים מאוד, במיוחד עם השמנה בטנית עמוקה, ריכוז ההורמונים עלול להיות גבוה ועדיין לא נגרמת הפסקת אכילה. זאת משום שבמצבי השמנה לעיתים מתפתחת עמידות לפעילותם של הורמונים אלו ואיתותי השובע לא עוברים כראוי. כלומר ניתן להבין כי יש עידוד אכילה כאשר ריכוזים גבוה או נמוך מדי.
- והם מעבירים מסר למח המביא לשחרור נ"ט NPY ARP ומעודדים או מדכאים אכילה.
- חסר באסטרוגן (למשל לאחר הסרת השחלות) – גורם להגברת האכילה ולעלייה במשקל הגוף.
- פרוגסטרון וטסטוסטרון בעלי השפעה מועטה אם בכלל על צריכת המזון
- באופן כללי נשים נוטות להגביר צריכת מזון בשלב הלוטאלי
השפעת הפעילות הגופנית על הורמוני הרעב והשובע
פעילות גופנית המבוצעת בצורה מובנית, מעוררת הורמונים המווסתים את משק האנרגיה.השאלה היא, האם עצם ביצוע הפעילות מעוררת את התיאבון, או שמא הגרעון הנוצר כתוצאה מהפעילות הוא זה המעורר את הדחף לאכילה. במרבית המחקרים שבדקו את השפעת הפעילות על התיאבון, לא ניתנה תוספת אנרגיה עבור הפעילות שבוצעה, ובטעות הגברת התיאבון עלולה להיות מיוחסות לפעילות עצמה ולא לגרעון הקלורי שלא טופל. לדוגמא, חסר קלורי גורם לעלייה ברמות הגרלין ומפחית אנסולין ולפטין ולכן באופן אובייקטיבי תוגבר תחושת הרעב ואיתה האכילה.
מסתבר שבאנשים שרק מתחילים להתאמן, הגרעון הקלורי הנוצר משריפת הקלוריות באימון מעודד אכילה על רקע הורמונלי והשפעה זו איננה תוצאה של הפעילות באופן ישיר. לכן, לא נכון להאשים את הפעילות כגורם המגביר אכילה במידה ובוצעה השלמה תזונתית בהתאם לפעילות. מעבר לכך, כאשר אנשים מתחילים לבצע פעילות גופנית לצד תוספת קלורית תואמת (לפחות לתקופה קצרה), נמצא שרמת הגרלין עשויה להיות אפילו נמוכה יותר בהשוואה לרמתו ללא פעילות כלל. כתוצאה מכך, רמת הרעב לא אמורה להתגבר.
בנוסף, לאופי הפעילות גם עלולה להיות השפעה שונה על רמת הרעב: פעילות אירובית מתונה ולא קשה, כנראה מגבירה את ריכוזי PYY בפלסמה לרמה שאמורה לדכא אכילה, לעומת זאת לאימון התנגדות לא נמצאה השפעה כלשהי על רמתו. כמו כן, קיימים דיווחים על עלייה מוגברת יותר ברעב לאחר אימוני שחייה, אין ספק שחלק מכך נגרם כתוצאה מהוצאה קלורית באימון, אולם סיבה נוספת היא איבוד החום לסביבה (ככל שטמ"פ המים נמוכה יותר נאלץ להגביר את ייצור החום ובעצם כך שורף יותר קלוריות וכפיצוי לקור מנגנוני הרעב מוגברים. וחוץ מזה, ראיתם פעם לוויתן או כלב ים רזה?
האם פעילות גופנית לצורך שריפת שומן יעילה באותה מידה בגברים ובנשים? מצא את ההבדלים.
במחקר שבדק את ההשפעה של 16 חודשי אימון (אירובי) על אחוזי השומן, לצד אכילה בהתאם למידת הרעב האישי וללא מגבלה קלורית נמצאה ירידה בכמות השומן בגברים אך לא בנשים. מסתבר שלא הכל בראש, תוצאות אלו נצפו אפילו בעכברים, נקבות ששחו 6 שעות ביום , 6 ימים בשבוע אפילו העלו במשקל בדומה לקבוצת הביקורת שלא עשתה פעילות כלל (כלומר אכלו הרבה יותר). לעומת זאת, זכרים ששחו 6 שעות ירדו במשקל בהשוואה לזכרים שלא עשו פעילות (כלומר אכלו אותו דבר או רק קצת יותר).
ממצאים אלה מעידים שנשים מחזירות בדייקנות רבה, את האנרגיה שהן שורפות בפעילות ולכן שומרות טוב יותר על אחוזי השומן, או שלחילופין ניתן לומר שגברים לא מאזנים מספיק טוב את ההוצאה הקלורית שלהם בפעילות. הסיבה לכך היא כנראה הורמונאלית וקשורה למערכת הרביה. בנשים חסר קלורי פוגע בסדירות המחזור החודשי ובהפרשת הורמוני המין ואילו בגברים הפוריות אינה נפגעת כתוצאה מכך. אל תתעצבנה נשים יקרות, יש לכן תירוץ טוב!
השארת תגובה