תמצית מחקר עדכני שפורסם בכתב העת Nutrition & Metabolism

דיאטות רבות מתיימרות להציע את הפתרון האולטימטיבי לירידה במשקל, אולם ידוע כי דיאטות מסויימות עם הרכב פחמימות שומנים וחלבונים שונה עלולות לגרום לאיבוד מואץ דווקא של מסת השריר ופחות של שומן בהשוואה לדיאטות בהרכב אחר. בשל כך, מקובל בין אנשי המקצוע להמליץ על תפריט דל קלורי (יחסית לצרכיו של אותו אדם) עם יחס מאוזן ורצוי בין אבות המזון (55% פחמימות, 15% חלבונים, 30% שומנים) ובלבד שניתן יהיה להתמיד בתפריט לאורך זמן ולהימנע מחסרים תזונתיים יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהגל העולה בשנים האחרונות, ואשר מקבל תהודה הולכת וגוברת גם בין אנשי המקצוע שהתנגדו לו קודם לכן ולפיו מומלץ לבסס התפריט על הפחתת כמות הפחמימות (ולעיתים גם השומנים), והגברת כמות החלבון בדיאטה (תוך שמירה על מסגרת קלורית מתאימה). על אף נטייה זו, לא ברור היה האם ההבדל ביעילות בין הדיאטות עם יחסי חלבון פחמימה שונים נשמר גם כאשר אלה מבוצעות יחד עם פעילות גופנית.

מטרת המחקר הנוכחי היתה לקבוע את מידת הבטיחות והיעילות של תפריטים דלי קלוריות עם יחסי פחמימות חלבון שונים כאשר אלה בוצעו לצד פעילות גופנית בקבוצת נשים בריאות אך עם בעלות עודף משקל.

מאה שישים ואחת נשים בטווחי הגילאים 32-46, ובטווחי משקל של 76-112 ק"ג, המוגדרות בעודף משקל לפי יחס גובה משקל (BMI=35) השתתפו במחקר זה, כולן שמרו על משקל יציב מספר חודשים לפני המחקר. המשתתפות חולקו ל- 3 קבוצות עיקריות:

1. קבוצת ביקורת שלא קיבלה דיאטה ולא ביצעה פעילות גופנית כלשהי.
2. קבוצה שלא קיבלה דיאטה, אך ביצעה פעילות גופנית.
3. קבוצת דיאטה- חולקה לארבע תתי-קבוצות נוספות שבצעו פעילות גופנית וקיימו אחת מתוך 4 סוגי דיאטות שונות הנבדלות בעיקר ביחסי החלבון ופחמימות שבהן:

אילו אימונים בוצעו? המשתתפות במחקר (למעט קבוצת הביקורת) בצעו 3 אימונים בשבוע בני חצי שעה למשך 14 שבועות. האימונים בוצעו בשיטה המחזורית והם כללו כ- 14 תרגילי כושר לכל שרירי הגוף במשך 30 שניות לתרגיל. בין כל תרגיל לתרגיל בוצעה 30 שניות של פעילות אירובית (כגון: ריצה או ניתורים במקום) שבה שמרו על טווחי דופק שבין 60-80% מהדופק המרבי.

מה היו התוצאות? כל הקבוצות הדיאטה (למעט קבוצת הביקורת) צמצמו את היקף המותנים במשך 14 שבועות.

שלוש הקבוצות שקבלו תפריט דל קלוריות ירדו במשקל בצורה דומה. אולם איבוד השומן היה שונה בין הקבוצות: קבוצה 2 (תפריט דל הפחמימות עתיר חלבון) הפחיתה 3.2- ק"ג שומן, קבוצה 3 (תפריט מופחת הפחמימות ומועשר חלבון) הפחיתה 1.9 קג שומן, קבוצה 4 (עתיר פחמימות דל חלבון) הפחיתה 2.1 ק"ג שומן.

אז מה המסקנות?

1. ממצאי המחקר מראים כי ל- 3 אימונים בשבוע בני 30 דקות ללא דיאטה יש אפקט מוגבל ביותר על הירידה במשקל.
2. שילוב תפריט דל קלוריות עם אימון התנגדות בשיטה המחזורית הביא לירידה הגדולה ביותר במשקל הכללי וכן לשיפור המדדים של הרכב גוף (ירידה באחוזי שומן) והיקף מותניים.
3. כל עוד בוצעה פעילת גופנית, מרבית הירידה במשקל בכל הקבוצות היתה מאיבוד שומן.
4. בקבוצה שבה הוספו חלבונים על חשבון פחמימות, נצפתה הירידה הגדולה ביותר בהיקף המותנים, משקל הגוף, משקל השומן אך גם במסת השריר, זאת בהשוואה לדיאטה שכללה יחס גבוה יותר של פחמימות (שבה היו רמות האינסולין גבוהות יותר- וידוע שהורמון זה מעודד אגירת שומן).
5. כמצופה, לצד ירידה משמעותית יותר במשקל הגוף והשיפור בהרכב הגוף נרשם כמובן שיפור במדדים של כושר גופני בקבוצות שביצעו פעילות.
6. כל הקבוצות שבצעו פעילות לא הראו ירידה בקצב חילוף החומרים (שריפת הקלורית) כפי שקורה בדר"כ בדיאטות דלות קלוריות ללא פעילות גופנית. הירידה במשקל נצפתה גם בין משתתפות שהראו רמת חילוף חומרים נמוכה בתחילת המחקר.

מה עומד מאחורי הירידה במשקל בעת הפחתת כמות הפחמימות?

אכילת פחמימות גורמת לעליה ברמת הסוכר בדם וזו גורמת להפרשת אינסולין. זהו הורמון המופרש מהלבלב במטרה להכניס את הסוכר מזרם הדם אל השרירים, שם הוא נאגר בצורת פחמימות (גליקוגן), אך בנוסף האינסולין מנתב את הסוכר גם אל רקמת השומן, שם הוא יאגר כשומן. מסתבר כי אצל אנשים שמנים, במיוחד כאשר מדובר בהשמנה בטנית עמוקה, תאי השומן תופחים ומפרישים מספר הורמונים (מכונים אדיפוקינים), הגורמים לירידה ברגישות של תאי השריר והשומן להשפעת האינסולין. כתוצאה מכך, הפרשת אינסולין רגילה כבר אינה מספקת בכדי לאפשר חדירת הסוכר לתאי השומן והשריר. בכדי להתגבר על כך ולהכניס סוכר בכל זאת, הלבלב משחרר כמות גדולה יותר של אינסולין במאמץ להכניס הסוכר לתאים ולהוריד רמתו בדם. כאן מתחיל מעגל קסמים, מכיוון שככל שעולה רמת האנסולין, הגוף מפתח עמידות גדולה יותר כל עוד התאים שמנים. מכאן קצרה הדרך להתפתחות מחלת הסוכרת (מסוג 2) המאופיינת ברמות אינסולין גבוהות ורמת סוכר גבוהה בדם (כי אינסולין כבר לא מצליח להכניס הסוכר לתאים).

הפחתת רמת האינסולין היא המפתח לטיפול בבעיה, וזה קורה ע"י הגברת כמות הפעילות הגופנית וכן ע"י הפחתת כמות הפחמימות מתוך מטרה להפחית את רמת הסוכר בדם וצמצום גודל תאי השומן. כך תרד העמידות ותעלה הרגישות של תארי השומן ותאי השריר לאינסולין מחדש. אגב, זה מה שמנסות התרופות לטיפול בסוכרת לעשות, אך לאלה אין את כל שאר היתרונות שיש לפעילות גופנית סדירה (שיפור בתפקוד הלב השרירים והעצם, עליה בערנות, בריכוז ובאנרגיה ועוד). מכאן, שאורח חיים המשלב פעילות גופנית לצד תפריט מאוזן, שלעיתים מצריך הפחתה בכמות הפחמימות, הנו הטיפול היעיל ביותר לטיפול בהשמנה.

השארת תגובה

ביטול