מהי תזונה אבולוציונית?
אחד הדברים המרתקים בעולם התזונה, הוא הפער בין מה שאנחנו יודעים למה שאנחנו עושים בפועל.
אנחנו יודעים ש:
סוכר לא טוב לנו, אבל צורכים אותו בכמויות.
- שלא מומלץ להגזים עם מלח, אבל איכשהו, הוא מוצא את דרכו לצלחת ומרעיב אותנו יותר.
- שלא צריך להגזים בכמויות, ובכל זאת, אנחנו אוכלים עד שאנחנו מתפוצצים.
- שלא בריא לאכול בלילה, והנה, אנחנו מחזיקים מעמד… עד שתוקף אותנו בולמוס ואנחנו "עושים את מדפי המקרר יסודי"
ומה קורה כששואלים אותנו אם אנחנו מכירים את התופעות הללו?
רובנו אומרים "ברור שאני מכיר, אבל אני לא כזה, אני בכלל לא אכלן גדול. אצלי זה אחרת."
ואם "אצלנו זה אחרת", מדוע קשה לנו לשמור על משקל? מדוע אנחנו נלחמים, ללא הצלחה, באותם קילוגרמים עודפים, ומיואשים כי כבר "ניסינו הכל"?
כי יש משהו אחד מהותי שטרם פיצחנו: תזונה אבולוציונית.
וכדי להבין למה זה כל כך מורכב, שימו לב למה רוב האנשים חושבים שאנחנו מתכוונים בתזונה אבולוציונית. "זה בטח לאכול מזונות כמו של האדם הקדמון, נכון?", הם חושבים.
והם טועים.
לפני שהיא עוסקת במה אוכלים, תזונה אבולוציונית עוסקת קודם כל בתודעה – ב"למה" אנחנו אוכלים.
אנחנו צריכים להבין את מערכת "ההפעלה" שלנו.
מסתבר שאנחנו בערך 5% רציונליים, ו95% פרימיטיביים.
התפריטים שאנחנו מקבלים, רלוונטיים כל זמן ש"אנחנו", שהמוח המודע שלנו, בשליטה.
אבל מה קורה כש"האוטומט" משתלט עלינו?
תחשבו על זה שאתם נוהגים בכביש, בדרך לעבודה.
נניח שהתנועה זורמת כסדרה. מה קורה לכם?
אתם מתחילים לחלום בהקיץ. 25 דקות לאחר מכן, אתם "מתעוררים" ומגלים שאתם ממש קרובים לעבודה. "מי נהג ב-25 הדקות האחרונות?" אתם תוהים לעצמכם.
ובכן, זה היה החלק האוטומטי במוח.
ובנהיגה, זה עובד לנו בסדר.
אבל כשזה מגיע לאוכל? כאן מתחילות הבעיות.
מדוע?
כי החלק הפרימיטיבי שבמוח שלנו, עדיין "חי" במציאות של לפני אלפי שנים, שבה לא היה אוכל זמין, לא היו סופרים עם 30,000 פריטי מזון, לא היה וולט, ולא היו מקררים ומקפיאים. לא היו מגוון בורקסים, פיצות שף וגלידות שמנת ב-24 טעמים בכל פינת רחוב.
האוטומט, האימפולסים, הדחפים הלא מודעים שיש בנו, גורמים לנו לרצות לצרוך מזונות בכמויות ומסוגים שלפני 1,000 שנים, לא היו אפשריים.
פעם, אנשים היו מתים מרעב. היום, אנשים מתים מאוכל. בעולם המערבי, יותר אנשים מתים מהאוכל שהם אוכלים, (למשל, מסוכרת) מאשר מרצח, מלחמות וטרור.
למה זה קורה?
איך אפשר למנוע את זה?
ואיך כן אפשר לבנות תפריט שמותאם לנו אישית, לא רק פיזית – אלא גם מנטלית?
איך אפשר לספק את הדחפים של המוח הפרימיטיבי, ולמנוע ממנו לקלקל לנו את התזונה, את הבריאות, ולמנוע מאיתנו ליהנות מגוף צעיר יותר?
בקיצור, איך אפשר סוף סוף, לקחת את התזונה, המראה והבריאות שלנו ברצינות?
נשמע לכם אתגר? אז תחשבו מהו הסיפוק הגדול ביותר בחיים שלנו אם לא להתמודד מול אתגרים ולנצח?! לימודים, קריירה, ילדים, עודף משקל, מחלות וכל אתגר שנקרה בדרכינו.
הידע הוא כוח פוטנציאלי לנצח, אם רק נעשה בו שימוש חכם זה יקרה.
מוזמנים לרשום לי שאלות בתגובות, עליהן אענה בלייב שיפורסם בקרוב
הכלים והתובנות יבהירו לכם מדוע רוב מה שעשיתם לא ממש החזיק לאורך זמן.
השארת תגובה