מדוע (כמעט) כל מה שאמרנו על אסטרטגיות של בניית שריר ומניעת דלדול השריר באדם בריא, לא ממש עובדת בתאים סרטנים?

במצב נורמטיבי עם העליה בגיל, יש ירידה במסת השריר בגלל עליה בתהליכים דלקתיים שמתגברים (וגם כי אנו פחות פעילים), והשריר פחות מגיב בצורת גדילה לגירוי כמו אימון התנגדות או אכילת חלבון. תופעה זו ידועה בשם **התנגודת האנבולית** של המבוגרים ועל מנת להתגבר עליה יצאו הגדרות לפיהן מבוגרים צריכים לאכול 3 בולוסים של 30 גרם חלבון איכותי הכולל 3 גרם ליאוצין ביום ובכך רואים אפקט אנבולי טוב יותר בתגובה לאימון. עד כאן הכל בסדר. אז למה אי אפשר לתת לחולי סרטן שמאבדים שריר כמות חלבון גדולה ונמנע מהם את הירידה החזקה במסת השריר שהיא אחד המנבאים הכי משמעותיים למוות? (מבוגר בריא יאבד פחות מ1% בשנה, ואילו חולה ככקטי (כחוש), יאבד כ 5% בשנה).

המטבוליזם של התאים הללו הוא מרתק ודרך הבנת הדברים הללו נדע להתאים את הטיפול התזונתי הנכון ביותר. Check this out- כאשר הגוף מזהה תא סרטני, הגוף מיד מגייס את תאי T של מערכת החיסון בכדי להילחם בו. תאי מערכת החיסון תלויים רק בסוכר, לא רק לצרכי אנרגיה, אלא משום שרק ממנו הם יכולים לייצר לקטט (חומר חומצי), המהווה סביבה מאוד חומצית שמשתקת תהליכים בסביבת התא, ובכך מאפשרת לתא הסרטני לשגשג טוב יותר (נקרא תופעת ווארבורג).

אבל זה לא הכל, חוץ מהפרשת לקטט, לתאי מערכת החיסון יש טריק נוסף ויחודי שעוזר להם לשרוד טוב. הם מפרישים מדדי דלקת (ציטוקינים) שמשבשים את היכולת של התאים ברקמה מסביב לקלוט את הסוכר, כך שיישאר להם יותר ויוכלו לעבוד בצורה ייחודית, ולכן רואים עליה ברמת הסוכר בדם וכל הרקמות שרגישות לאנסולין נפגעות מזה ולכן נראה פירוק במסת השריר שמקריב את עצמו ומתפרק לחומצות אמיניות שהופכות בכבד לסוכרים שהגוף צריך (למשל גלוטמין שמגיע מהשריר יכול להפוך לסוכר וגם להפוך לגלוטטיון שמאפשר לתא להתמודד עם סטרס חימצוני חזק שקורה בשלב זה, ובנוסף הוא עוזר למערכת החיסון להשתיק גנים שקשורים לפעולת התא).

עם הזמן התא הסרטני "מגלה ולומד" את הטכניקה של תאי מערכת החיסון ומתחיל לעשות לה את זה, מין משחק של הורדות ידיים, ומי שיותר חזק, מנצח. תאי הסרטן גם צורכים רק סוכר (תהליכי ניצול השומן במיטוכדריה נהרסים בהם), ולכן גם הם מתחילים לייצר לקטט שיש לו השפעות ביולוגיות ובהן אימונוטולרנס (עמידות חיסונית), כלומר תאים של מערכת החיסון לא יכולים לתקוף אותו עכשיו והוא יכול להמשיך להתחלק בלי בקרה.

בסביבה הרחוקה מהתא הסרטני שהחומציות רחוקה יותר זה עוזר לאקטוב תאי מערכת החיסון וזה גורם להם להמשיך להפריש חומרי דלקת כמו IL6 ו – TNF אלפא ושוב נקבל אפקט שהרקמה מסביב הופכת עמידה לאינסולין, שוב לא יכנס הסוכר לתא השריר, שוב השריר ימשיך להתפרק לסוכר וגלוטמין (סרקופניה) וכך הסוכר ישאר גבוה בדם וזה מה שתאי הדלקת צריכים, אבל גם תאי הסרטן! תהליך זה מאפיין יותר את שלב הגרורות, מערכת החיסון הופכים להיות השרת של תאי הסרטן במקום לתקוף אותו, ולתת חומרי תזונה כמו חלבונים וסוכרים בתקופה זו, למעשה משרת יותר את הסרטן מאשר את מערכת החיסון או השריר משום שאלו נמצאים בסביבה דלקתית שמשרה התא החיסוני והתא הסרטני.

הטיפול התזונתי הוא מאוד מורכב במחלות סרטן שונות, בשלבים שונים וגם בין המומחים יש דעות שונות והנחיות שמתעדכנות בכל מספר חודשים עם פורמולות מזון שיוצאות ומידע שממשיך להתעדכן.

שנהיה בריאים!

print

השארת תגובה